דג'אני נ' חברת עומר אינטרנאשיונאל בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה בה מבוקש להורות לנתבעים לפנות ידם מחלקות 82 ו - 74 בגוש 30055, הרשומות בספר 1015 - דף 3032 והידועות גם כנכס שנמצא ברח' הנביאים 20 בירושלים (להלן: "הנכס").

עוד מבוקש לפסוק לתובעים פיצוי כספי בגין שימוש שנעשה בעבר בנכס ללא שהועבר מדמי השכירות, שהתקבלו בגין כך, דבר לתובעים. כפי שיובהר להלן עסקינן בסכסוך ממושך אשר העסיק כבר מספר רב של שופטים בין בערכאה זו, בין בערכאת הערעור.

הטענות בכתב התביעה המתוקן:

1.התביעה המקורית הוגשה בשם התובע 1 (אשר טען ל-5/22 מהזכויות בנכס), ברם - במהלך בירורה תוקנה התביעה והתביעה המתוקנת כוללת כבר מספר רב של תובעים. התובעים החדשים התווספו הן כדי לבסס את טענת ייצוג החלק האמור והן כדי להגדילו עד שכעת טוענים כלל התובעים לבעלות ב - 38.9% מהזכויות הרשומות בנכס.

2.לטענת התובעים, הנתבעות 1 ו - 2 הן:

"חברות פיקטיביות שאותם הקים ו/או פיברק הנתבע 3, או שהאחרון עושה בהם שימוש ללא ידיעת הבעלים בכוונה להשתלט על הנכס הנדון וזאת בהסתמך על מסמכים בלתי נכונים שאין בהם כדי להקנות להן זכויות כלשהן בנכס, מסמכים "שגם אם נניח נכונותם", מקנים לנתבעות 1 ו - 2 לא יותר מאשר 1.6% מכלל הזכויות במושע במקרקעין וזאת לכל היותר. זכויות שמצויות במחלוקת כן ורצינית עם האיש שממנו טענו שקיבלו כביכול מר פואד עארף".

(ראה סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן, ההדגשה במקור - ע.ז.).

3.כתב התביעה נדרש להליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, ולנסיבות בהן נכנסה הנתבעת 4 כשוכרת לנכס. לטענות אלה אדרש בהמשך הדברים שכן לא ניתן להבין גדר המחלוקת ללא סקירה סדורה של אותם הליכים קודמים.

עוד נטען, כי לנתבעים אין שמץ של זכויות בנכס, וכי חרף האמור וחרף היות הנתבעות 1, 2 חברות פיקטיביות, הן או הנתבע 3 מקבלים דמי שכירות גבוהים מהנתבעת 4 אשר אינם מועברים למי מהתובעים על אף זכויותיהם בנכס וחרף החלטה שיפוטית קודמת של כב' השופטת מאק-קלמנוביץ. נטען כי מאחורי נתבעות 2-1 מסתתר למעשה נתבע 3.

4.בסעדים האופרטיביים שבכתב התביעה התבקש בית המשפט להורות לנתבעים ביחד ו/או לחוד לפעול כדלקמן:

א. לפנות את הנכס, כאשר הוא פנוי מכל אדם וחפץ ובאופן שהתובעים יהיו רשאים לנהוג בו מנהג בעלים;

ב. להורות לנתבעים להימנע מלעשות בנכס כל שימוש וחזקה ייחודיים ובלעדיים אשר יש בו כדי למנוע מבעלים אחרים במושע שימוש וחזקה דומים;

ג. לשלם לנתבעים סך של 147,368 דולר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל (תשלום זה התבקש בגין דמי שימוש חודשיים ששולמו מכוח השכרת הנכס לנתבעת 4) וכן לשלם לנתבעים דמי שימוש חודשיים מיום הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל ולהורות לנתבעת 4 להפקיד בקופת בית המשפט דמי שכירות אשר על פי הצהרות שילמה לנתבע 3 וזאת עד לפינוי בפועל והחלטה אחרת.

ד. להורות לנתבעים לשלם לתובעים הפרשי ריביות והצמדות על כל הסכומים הרלבנטיים.

5.בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי כתב התביעה אינו ערוך ככתב תביעה מקובל ואין לי אלא להצטרף לאותם הדברים. כתב התביעה מהווה שילוב של טענות,אמירות, סיכומים והטחת האשמות - באופן שקשה להבין את הנטען והמבוקש. לצערי באופן דומה גם נוהל חלק ניכר מההליך שבפניי, דבר שהקשה מאוד על בירור התביעה.

הטענות בכתב ההגנה המתוקן:

6.הנתבעים בהגנתם טוענים כי לא הם שהשתלטו שלא כדין על הנכס, אלא דווקא התובעים אשר נכנסו לחלק גדול ממנו וזאת ללא כל זכות ובניגוד לפסק דין שניתן על ידי כב' השופט רובין בת.א. 12997/06. לטענת הנתבעים, התובעים מחזיקים היום ב - 35% מהנכס על אף שבהליכים קודמים עלה כי התובע המקורי, הוא התובע 1, מחזיק ב - 4.5% בלבד מהנכס ולא ב – 5/22 כפי שטען באותם ההליכים. הנתבעים טוענים עוד, כי ככל שמגיע סכום כלשהו לתובעים, הרי שיש לקזז ממנו שיפוץ שביצעה הנתבעת 1 בנכס בשנת 1991 בסכום של 250,000 דולר. לטענת הנתבעים, הייתה הסכמה כי סכום זה יקוזז ברגע שהנכס יניב פירות מהכנסות שכירות. ממילא לטענתם, אף אם תוכר בעלות כלשהי בנכס, של התובעים או מי מהם, יש לקזז מכל סכום המגיע להם את אותן עלויות שיפוץ.

7.הנתבעים הוסיפו וטענו, כי במהות התביעה עסקינן בהכרעה בזכויות בעלות ולכן דינה להתברר בבית המשפט המחוזי. נטען כי אין מקום להגשת התביעה כנגד הנתבע 3 המשמש כעורך דין של הנתבעות 1 ו - 2. נטען כי אין מקום להגשת התביעה גם נגד הנתבעת 4, שכן התובע מס' 1 היה צד להליך משפטי אשר בו נרשם חוזה השכירות שבין הנתבעת 4 לבין הנתבעת 2. לטענת הנתבעת 4 היא שכרה את הנכס לתקופה של 18 שנים ב-2 תקופות קצובות, ובהתאם לחוזה שכירות שנחתם בשנת 2008. לטענת נתבעת זו היא השקיעה כספים על סמך אותו חוזה.

ההליכים המשפטיים הקודמים: